אני נזכרת בטרום האביב הראשון שלי בקפלוניה

March 18, 2018

ו

 

 

 

מרגישה את התכונה, אביב מזדחל בארץ ישראל...איך אמרה לי פעם השכנה,

״מרץ המשוגע״...

קר,חם, סנדלים נשלפות לרגעים, חולצה קצרה, פתאום סוודר עוטה...

מישמש של חורף ואביב מתערבב, חרציות זהב ופריחה דוחפות הרהורים

על חופשה....וחברות הטיסה דוחפות במהירות להצטייד בכרטיסים לקיץ הקרוב....

ואפילו כבר יש טיסות ישירות לאי שלי קפלוניה...

וכאן בקפלוניה עוד קר...גשם..הכל קצת יותר מאוחר...עוד מבעירים אש באח....

ואני נזכרת בטרום האביב הראשון שלי בקפלוניה....

איך ישבנו בארץ הקודש ...חבורה חוגגים יום הולדת במסעדה לילד יקר של חברים

והיין נמזג...וראשי קצת סחרחר...וגעגועים ותמונות מקפלוניה שטפו את הלב....

ועזבתי לרגע ארוך את החבורה ונדדתי בדמיוני אליך קפלוניה....

פתאום שמעתי את קולו של בני ״אמא אמא״ והרגשתי ניעור חד בידי השמאלית,

״אמא איפה את?״...וחזרתי מטושטשת למסעדה ...לחבורה.. ואחרי התאפסות

קלה...רכנתי על כתפו ולחשתי לאוזנו...״ אני כל כך מתגעגעת לקפלוניה״....

והוא חייך ...וענה לי בבטחון....ממתיק איתי סוד...״מה הבעיה תיסעי עם אבא״...

״לא לא ממש לא...לוחשת לו עוד..השתגעת, עבודה מה פתאום.....

ובלי לשאול פנה לבן זוגי שישב לשמאלו....״אבא,אמא רוצה קפלוניה עכשיו!״

והילד הזה שהיה רק נער, דחק בו ....״כן כן אמא רוצה קפלוניה עכשיו״...

והוציא משפטים...כמו נו תסעו אני אשמור עליו...הזדקר כמו גברבר קטן

והפך בן רגע למבוגר האחראי....

תודה לך ילדי אהובי שאפשרת לי..לנו...עוד ועוד קפלוניה...

וכך למחרת פגשנו את האביב הראשון שלנו בקפלוניה....

המשך יבוא....

Please reload